אטלנטה הוקס (6 – 23) 106 – יוטה ג'אז (17 – 11) 111

רמה גדולה של כדורסל, לא ראינו הלילה באטלנטה. מה שכן ראינו זה אטלנטה נאיבית שלא מצליחה ללחוץ על הגז, ולהפוך יתרון של 11 נק' 3 דקות למחצית ליתרון משמעותי יותר שיוציא את יוטה מהמשחק, ואת יוטה מצליחים לגייס את כל הניסיון שיש להם בשביל להתנער ממשחק גרוע שלהם (25% מהשלוש במשחק, 18 איבודי כדור. וזה מול אחת ההגנות הגרועות בליגה) ולנצח עוד משחק. בסופו של יום, בסופה של עונה, אף אחד לא יזכור איך ומהיכן הגיע ה-W מס' 17 בעונה. המשחק היה צמוד במהלך הרבע הראשון, וברבע השני אטלנטה לקחו את היתרון, ובהדרגה העלו אותו עד ל-11 הפרש (היתרון הדו ספרתי היחיד במשחק ל-2 הקבוצות). כאמור, במקום להצליח להגדיל את היתרון, אלו היו הג'אז שהורידו את ההפרש ל-4 נק' בלבד, כאשר את המשחק שהמשיך להיות צמוד עד ל-4 הדקות האחרונות, הג'אז מנצחים בעיקר בגלל בפער בניסיון בין 2 הקבוצות – קצת פחות מ-3 דקות לסיום, התוצאה הראתה שוויון 99. דונובן מיצ'ל הצליח לקלוע את הסלים החשובים. אטלנטה הצליחו להגיע למצבים לא טובים/לאבד כדורים, ובסופו של יום אלו יוטה שרשמו W נוסף.

בשורות יוטה בלטו מיצ'ל (30 נק', 5 רב', 5 אס') וגובר (20 נק', 13 רב', 3 גגות, אבל גם 4 החטאות עונשין ב-10 השניות האחרונות למשחק).

את אטלנטה הובילו יאנג (30 נק' באחוזים רעים, 8 אסיסטים), וג'אברי פארקר (23 נק', 9 רב', 5 אס').

מילווקי באקס (25 – 4) 111 – לוס אנג'לס לייקרס (24 – 5) 104

זה מהפעמים בהן התוצאה קצת משקרת. כן, זה "רק" 7 הפרש. כן ההפרש היה כבר 5 בדקה האחרונה. ועדיין, המשחק התנהל בשליטה מוחלטת של הבאקס, כאשר מהדקה ה-4 עד לבאזר שסיים את המשחק, הם אלו שביתרון, כאשר במהלך מרבית הרבעים השני והשלישי ההפרש הוא דו ספרתי, עם יתרון שיא של 21 נק' הפרש במהלך הרבע השני. הלייקרס עשו קולות של קמבאק בסיומו של הרבע השלישי, כאשר הם הורידו ב-3 הדקות באחרונות של הרבע את ההפרש מפיגור של 19 נק' ל-8 נק' "בלבד", אבל הבאקס שוב השתלטו על המשחק כאשר הם מעלים את ההפרש ל-15, 6 דקות לסיום, ולמעשה הופכים את סיומו של המשחק לדיון אקדמי בלבד אודות "מה הסיכוי לנס?"

יאניס, כרגיל, היה המצטיין בשורות הבאקס, כאשר הוא מסיים משחק נהדר עם 34 נק', 11 מ-19 מהשדה, ו-5 מ-8 מרשימים מטווח השלוש, לצד 11 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. השלשות של יאניס? כל אחת כמו חץ בלב של ניסיונות הקמבאק הכושלים של הלייקרס. לצדו בלט ג'ורג' היל המצוין (21 נק', 7 מ-12 מהשדה) שהוביל את חוליית הספסל של הבאקס (ששיחקו הלילה ללא בלדסאו) לנוקאאוט על ספסל הלייקרס (34 – 4 לספסל הבאקס על זה של הלייקרס).

בשורות הלייקרס בלטו דייויס (36 נק', 10 רב', 5 אס'), לברון (21 נק', 12 רב', 11 אס'), ודני גרין (21 נק', 7 מ-12 מטווח ה-3).

סן אנטוניו ספרס (11 – 16) 118 – ברוקלין נטס (15 – 13) 106

מזל טוב לספרס. אחרי שליש עונה, הם הגיעו לניצחון מס' 4 על קבוצה עם מאזן חיובי! זה עוד מקרה בו התוצאה לא מספרת את הסיפור המלא. הסיפור המלא מלמד שבמשך 3 הרבעים הראשונים זו הייתה הנטס ששלטה במשחק. למעשה, היתרון הראשון של הספרס במשחק הגיע רק ברבע הרביעי, כאשר במשך מרבית הרבעים השני והשלישי הנטס ביתרון דו ספרתי. דקות נהדרות של ספסל הספרס בהנהגתו של פטי מילס הפכו פיגור של 10 נק' קצת פחות מ-3 דקות לסיומו של הרבע השלישי לשווין בסיומו של הרבע, כאשר המשך של אותו מומנטום מעלה את הספרס ליתרון בן 9 נק', 3 דקות אחר כך. מאחורי משחק נהדר של דינווידי הנטס עוד חזרו והורידו את ההפרש ל-3 בלבד, 6 דקות לסיום, אבל זו הייתה שירת הברבור שלהם. ב-6 הדקות האחרונות היו רק ספרס על הפרקט, ואלו השיגו ניצחון שאולי מלמד על שינוי כיוון.

פאטי מילס (27 נק', 7 מ-10 מהשלוש) הוביל את חוליית הספסל של הספרס (ניצחו את ספסל הנטס החסר 66 – 17), כאשר לצדו בלטו הלילה אלדרידג' (20 נק', 10 רב', 4 גגות), מורי ודרק ווייט (13נק' כל אחד).

בשורות הנטס בלט דינווידי שסיים לילה אישי מצוין (שיא קריירה בנק') עם 41 נק' ו-5 אסיסטים. הפסד בצד, הבשורות הרעות באמת הלילה עבור כל אוהדי הנטס בפרט, ואוהדי הכדורסל בכלל, זו פציעתו מסיימת העונה של דיוויד נוואבה שקרע את גיד האכילס במהלך המשחק.

לוס אנג'לס קליפרס (21 – 9) – יוסטון רוקטס (19 – 9)

במילה אחת? דיכוטומיה. אחרי שהרבע הראשון עוד היה צמוד (נק' הפרש לקליפרס בסיומו), רבע שני של 41 – 27 לקליפרס מאחורי משחק נהדר של צמד הפורוורדים האדיר קאוויי את ג'ורג' (18 נק' עד המחצית לג'ורג', 17 לקאוויי), מול מחצית אנמית למלך הסלים הבלתי מעורער של הליגה (7 נק' להארדן במחצית) עשה את הרושם שהמשחק גמור. כבר כתבתי דיכוטומיה? ברבע השלישי אלו הרוקטס ששולטים במשחק, כאשר תוצאת הרבע מראה 36 לרוקטס, 18 בלבד לקליפרס, ויתרון בן 3 נק' לרוקטס. הרבע האחרון נפתח בסערה. סערת ווסטבורק. ב-2.5 הדקות הראשונות הוא עושה הכל – זורק, קולע, מחטיא, מוסר, מאבד, ופשוט טורף את הפרקט. הקליפרס לוקחים ספק זמן, ואחרי שאבק הסערה שקע, מגלים שהרוקטס פתחו את הרבע בריצת 11- 2, והתוצאה במשחק היא 101 – 89 לטובת הרוקטס, 9.5 דקות לסיום. כבר כתבתי דיכוטומיה? 2 דקות נוספות עוברות, והפעם סערת ווסטבורק מחטיאה, עושה עבירה על זריקה ל-3 של שמאט שמסתיימת במהלך של 4 נק', ומאבד כדור, והפרש 12 הנק' יורד ל-5 בלבד. ווסטברוק יורד לספסל, הארדן חוזר. הרבה זה לא עוזר לרוקטס, כאשר שלשות של בברלי וג'ורג' שוב הופכות את התוצאה – 6 דקות לסיום, והפעם אלו הקליפרס ששוב ביתרון בן נקודה. הארדן עוד מעלה מחדש את הרוקטס ליתרון, אבל המומנטום, הוא בידיים של הקליפרס. ג'ורג' וקאוויי ממשיכים את יכולתם מהמצית הראשונה, ו-5 דקות לסיום, ההפרש הוא כבר בן 6 נקודות לטובת הקליפרס. גמור? ממש לא. כבר כתבתי, דיכוטומיה. ריצה של 17 – 2 לרוקטס (11 מהן של הארדן) מעלה את הרוקטס ליתרון בן 9 נקודות, 2 דקות לסיום. מסתבר שגם לדיכוטומיה יש כוחות מוגבלים, ועד לבאזר כל שיכולים הקליפרס לעשות זה לצמצם. אחלה משחק לאחלה לילה של משחקים, וניצחון מרשים לקבוצה מיוסטון.

ווסטברוק הוביל את קלעי הרוקטס עם 40 נק' (13 מ-31 מהשדה), 10רב', ו-5 אס'. הארדן סיים עם "רק" 28 נק' לצד 10 אס'.

ג'ורג' (34 נק', 9 אס'), וקאוויי (25 נק', 9 רב'), לא הספיקו לקליפרס הלילה מול האנרגיות המטורפות של ווסטברוק.